יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

הפרעות נפשיות אצל ילדים ובני נוער

להיות הורים זה לא תמיד פיקניק, יש הרבה דברים שלא חשבנו שנצטרך להתמודד איתם, ולפעמים אנחנו לא בדיוק יודעים איך למצוא את הדרך הנכונה. לפעמים זה משהו קטן שחולף, ולפעמים מדובר במשהו גדול יותר, שמצריך התערבות של אנשי מקצוע. אז איך יודעים מתי לפנות לפסיכולוג? ומתי הכתובת היא דווקא פסיכיאטר מומחה? על שאלות אלה ועוד ננסה להשיב במאמר שלפניכם.

איך מחליטים שמשהו לא בסדר?

התשובה לשאלה זו אולי תישמע לא מקצועית, אבל היא התשובה הנכונה ביותר: תחושת בטן. אין מי שמכיר את

הילד כמו הוריו, ולכן, אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, חורג מהרגיל או ממה שנחשב "נורמלי", צריך לבדוק. מקסימום יגידו לכם שאתם חרדתיים, כי הכול בסדר. במקרה כזה תוכלו להניח את האפיזודה הזאת מאחור, להמשיך בחייכם וגם לשכוח שמשהו אי פעם הטריד אתכם. אבל, אם הבדיקה תוביל לכך שיתברר שמשהו באמת "לא בסדר" ומצריך טיפול – אתם תברכו את הרגע שבו לא נתתם לאגו שלכם או לאנשים אחרים להסיט אתכם מהדרך הנכונה.
לכן, אם נדמה לכם שהילד שלכם מתנהג בצורה שחורגת ממה שניתן לצפות מילד בגילו, מומלץ בהחלט להתייעץ עם גורמים מקצועיים. אפשר להתחיל דרך מרכזי התפתחות הילד שנמצאים בהסדר עם קופת החולים, אולם אם אתם רוצים להיות בטוחים שהמידע שיועבר לגורם המקצועי כמו גם תוצאות האבחון של הילד יישארו חסויים, מומלץ לפנות אל גורם מקצועי פרטי. זה יכול להיות פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים, וזה יכול להיות פסיכיאטר מומחה שמטפל בגילאים הצעירים. כמובן שישנם גורמים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, אולם אם חושדים שמדובר בהפרעה נפשית ולא בהפרעה התפתחותית – שני הגורמים שהוזכרו הם הכתובת המומלצת.

ובכל זאת – האם יש סימנים מסוימים שיכולים להעיד שצריך לבדוק?
בהחלט כן. לפניכם רשימת התנהגויות ומצבים שאם הם נמשכים למעלה משבועיים כדאי לפנות אל פסיכיאטר מומחה.
·         גניבות ושקרים.
·         שינוי אופי קיצוני.
·         בלבול בין מציאות ודמיון.
·         אלימות מילולית ו/או פיזית.
·         קושי מוגזם בפרידה מההורים.
·         שינוי בהרגלי השינה ו/או האכילה.
·         חוסר רצון מופגן ללכת לבית הספר.
·         הפרת כללים ופריצת גבולות באופן עקבי.
·         התכנסות אל תוך עצמו והתרחקות מחברים.
·         קבלת ציונים נמוכים מהרגיל במספר מקצועות.
·         כאבי ראש / בטן שאינם קשורים למחלה כלשהי.
·         הפגנת חוסר עניין בפעולות שעניינו את הילד בעבר.
·         הימנעות משיחה עם בני גילו או עם מבוגרים (פרט לבני המשפחה).
·         התנהגויות כפייתיות שאם מנסים למנוע ממנו לבצען הוא מפגין תסכול רב.
·         שינויים קיצוניים במצב הרוח או ירידה דרסטית במצב הרוח ובשמחת החיים.
·         התעסקות רבה בכל מה שקשור במוות, כולל הבעת רצון למות ו/או איומים בהתאבדות.

בנוסף לכל אלה, כל התנהגות שנחשבת שונה או "מוזרה", כמו דיבורים ומלמולים מוזרים וכד', צריכה להדליק נורה אדומה. יש לעקוב אחר הילד ואם ההתנהגות נמשכת לאורך זמן – מומלץ לפנות אל פסיכיאטר מומחה בטיפול בילדים.

מתי לפנות לפסיכולוג ומתי אל פסיכיאטר מומחה?

יש האומרים, כי פסיכיאטר הוא פסיכולוג עם כלים נוספים, כשב"כלים נוספים" מתכוונים ליכולת שיש לו לתת למטופליו טיפול תרופתי. בין אם אתם מסכימים אם קביעה זו או לא, חשוב לדעת מתי עדיף לפנות לפסיכולוג ומתי לפסיכיאטר. הכלל הלא כתוב אומר, שאם אתם מרגישים שמדובר בבעיה רגשית, שאתם חושבים שאפשר לזהות את הגורם לה ולטפל בו – הכתובת היא פסיכולוג. לעומת זאת, אם אתם חושדים שמדובר בהפרעה נפשית מסוימת, שמקורה במוח, הכתובת היא פסיכיאטר מומחה שרשאי לרשום תרופות שיוכלו לסייע. בכל מקרה, לא כל הפסיכיאטרים ממהרים לרשום תרופות, וכדאי לפנות אל איש מקצוע מומלץ שידע לספק גם פתרונות אחרים שיכולים לעזור.

בכל מקרה – תמיד תזכרו, שאתם אלה שמכירים את הילד שלכם הכי טוב. אם אתם חושדים שמשהו לא בסדר – גשו לבדוק. 
אתם גם מוזמנים להתייעץ בנושא איתי בפורום: http://www.mishpati.co.il/forum.aspx?forumid=110


תגובה 1:

  1. תודה רבה על המידע.
    לפי דעתי הרבה מכך מתחיל מהתפתחות לא תקינה של הילד בגיל מאוד צעיר, אני חושב שכדאי מאוד לבדוק את העובר והתינוק על מנת לדעת כבר מגיל צעיר האם יש סיכון לבעיה כזו או אחרת.
    היום ישנם בדיקות גנטיות שונות אשר אפשר לעשות במהלך ההיריון על מנת לגלות בעיות שונות אשר יכולות לגרום להפרעות נפשיות בגיל בגרות.
    אני חושב שאם יש בעיה כזו עדיף להתמודד איתה כמה שיותר מוקדם בעזרת מומחים ל פסיכולוגיה התפתחותית אשר יכולים לתת לנו כלים להתמודד עם זה.

    השבמחק